יש משהו קסום באותם הרגעים הראשונים ברומא. כשאני יוצאת מהדירה שלי ליד קמפו דה פיורי, אור הבוקר נתפס באבני הרחוב בדיוק כך, ואני כבר יכולה להריח את הקורנטים הטריים מהמאפייה בפינה. אחרי כל כך הרבה ביקורים בעיר הנצח, למדתי ששלושה ימים כאן אינם רק על כדי לסמן אתרים – זהו להשתלב בסיפור העתיק והחיים של רומא.

יום 1: פלאי העתיק ותעלומות תת-קרקעיות

הלב שלי עדיין מדלג על פעימה כשאני רואה לראשונה את הקולוסאום. כאשר אור הערב טובל את האבנים העתיקות בזהב, אני מוצאת את עצמי מלטשת את השיש הבלוי בקצות האצבעות, מדמיינת את הדהודי ההיסטוריה שעדיין מצלצלים בתוך הקירות האלה.

אבל הסיפור של רומא לא כתוב רק על פני השטח. מתן תחת הרחובות העמוסים, אני מצטרפת לסיור המודרך של קטקומבות סנט קאליסטוס. המעברים הקרירים והדוממים מספרים סיפורים של אמונה וזכרון, עם פרסקאות דהויים שמלחישות סודות כמעט מהעידן הקודם. הפנס של המדריך חושף סמלים נוצריים עתיקים חרוטים על הקירות, גורמים לשערות על זרועותיי לעמוד – אלה אינם רק מנהרות, אלא קפסולות זמן של מסירות אדם.

יום 2: אוצרות הוותיקן ורומן של נהר

השחר תופס אותי בסיור המודרך של מוזיאוני הוותיקן וקפלת הסיסטינה. למדתי שבוקר מוקדם הוא הזמן שבו קפלת הסיסטינה מרגישה הכי אינטימית. עומדת תחת היצירה של מיכלאנג'לו, אני מבחינה בילד קטן שמצביע על יצירת האדם, עיניו פתוחות בגילוי פליאה – רגעים אלה מזכירים לי למה אנחנו נוסעים.

כשהצהריים מתענגים לערב, אני מתפנקת בהפלגת השקיעה על נהר הטיבר עם אפריטיף רומא: שייט שקיעה בטיבר עם אפריטיף. הנהר מספר את גרסתו שלו לסיפור של רומא, זורם בין גשרים עתיקים וכיפות הברוק. לגום פרוסקו בזמן ששמש השוקעת מוזהבת כל מה שנראה, אני משוחחת עם מטיילים נוספים על גילוייהם החביבים מהיום.

יום 3: היסטוריה פעילה ואבנים נסתרות

היום האחרון שלי מתחיל במה שהופך לזיכרון האהוב על כולם – שיעור הבישול של רביולי, פטוצ'יני וטירמיסו. המדריכה שלנו, מריה, משתפת את סודות נונה שלה כשאנחנו לשים וגלולים בצק פסטה, ממלאים את המטבח בצחוק ובריח האדמה של עשבים טריים. יש משהו מעמיק בהתחברות עם עיר דרך המטבח שלה, בלימוד מסורות שעוברות בירושה מדור לדור.

לקבלת עצירת פלא אדריכאלית, אני מבקרת בפנתיאון, מתזמנת את ביקורי לזמן שבו קרן האור מהאוקולוס נעה על רצפת השיש העתיקה. הפרופורציות המושלמות של פלא הארכיטקטורה הזה אף פעם אינן משאירות אותי חסרת מילים. בקרבת מקום, אני מתכווצת לתוך כנסיות שקטות, כל אחת מהן מחזיקה את האוצרות והסיפורים שלה.

כשהיום מתקרב לסיומו, אני פונה אל קסטל סנט אנג'לו. מהמרפסות שלה, רומא פורשת לפניי כמו גלויה חיה, כיפות כנסיות וגגות רעפים טרקוטה מצוירות בצבעים החמימים של שקיעה. זהו המקום המושלם להרהור, לתת לזיכרונות של שלושת הימים האלה להיטמע.

הערה אישית

רומא אינה עיר שבפשטות מבקרים בה – זוהי עיר שמרגישים, טועמים וזוכרים אותה בעצמות. בין אם אתם מתפלאים מהפרסקאות בוותיקן, לומדים להכין את הטירמיסו הנכון, או פשוט יושבים בבית קפה וצופים בעולם עובר מולכם, כל רגע מוסיף שכבה נוספת לסיפור הרומאי האישי שלכם.

שלושת הימים האלה היו יותר מסדר יום תיירותי; הם היו מסע של זמן, טעם ומסורת. כמו כל המסעות הטובים ביותר, הם משאירים אתכם משנים – ומתגעגעים לחזור.

האם יצרתם זיכרונות משלכם בעיר הנצח? אני אוהבת לשמוע על ההרפתקאות הרומאיות שלכם בתגובות למטה. ואם אתם מתכננים את הנסיעה הראשונה שלכם, זכרו: רומא לא נבנתה ביום אחד, ולא ניתן לחוות אותה במלואה בשלושה – אבל אה, איזה ימים קסומים הם יכולים להיות.

עד שנפגש ברומא,
ליילה