רומא בשנת 2025: חוויות על הגג
על ידי לילה
20 באוקטובר 2025
שתף

רומא בשנת 2025: חוויות על הגג
על ידי לילה
20 באוקטובר 2025
שתף

רומא בשנת 2025: חוויות על הגג
על ידי לילה
20 באוקטובר 2025
שתף

רומא בשנת 2025: חוויות על הגג
על ידי לילה
20 באוקטובר 2025
שתף

כשאני נשען על מעקה האבן השחוק של הקולוסיאום, גבעת הפלטין והפורום הרומאי, וצופה בשמש שנמסה לזהב נוזלי מאחורי העיר הנצחית, איני יכול שלא להרגיש מוצף מהקסם של הרגע הזה. השנה היא 2025, וסצינת הגגות של רומא התפתחה למשהו באמת יוצא דופן.
התמונה הראשונה של אפריטיף על גג שצילמתי הערב הייתה מוקמה מעל ויה נאציונלה כששמש צבעה את בזיליקת סנטה מריה מג'ורה בגווני ענבר; צליל הקרח בנגרוני שלי התמזג עם צלצולי פעמונים רחוקים, ובכל מקום האופק הסמיק בורוד וכחול כהה. הגגות הרומאיים נראו כמו תוכננו לרגעים האיטיים האלה של שעות הזהב, כשכל מקום מציע פרטים מפתיעים: מגשי נשנושים טעימים, כורסאות נוחות ונופים פנורמיים על נקודות ציון כמו כנסיית פטרוס הקדוש או גבעת הקפיטולין.
הרפתקת הערב התחילה עם חוויית טעימות אוכל ויין ברומא, שבה שוטטתי בשוק טריונפלה ההמוני. הסוחרים כבר סגרו את המקום להיום, וקולותיהם הדהדו על קירות עתיקים כשהם הציעו טעימות אחרונות של פקורינו ויינות מקומיים. כל תמונה שצילמתי הרגישה כמו לבקבוק את הלב הפועם של החיים הרומיים - מחוספס ומפואר, בניחוח הדרים ובזיליקום.
כשהדמדומים הגיעו, עשיתי את דרכי להופעה מיוחדת ב-לילה באופרה. הפסקול הקיץ של העיר צף מעלה מפסטיבלים ברחוב ומהופעות גג מתוכננות. קול הזמר כרך אותנו כשהצלליות ההיסטוריות החשיכו עם ירידת הלילה. המקומות המורמים הללו לא רק הגישו קוקטיילים - הם הפכו את הדמדומים לחוויה קונצרטימי immersive, שבו המוזיקה והאדריכלות משתלבים באוויר הרומאי המקרר.
מאוחר יותר, הצטרפתי לסיור טרסטוורה בערב: מסורות על זמניות, שבו הטקס האינטימי של האפריטיף הפך למחקר בניגודים. פינות טרסה בלעדיות אוגדו עם שולחנות קהילתיים תוססים, שבהם פרוסקו וצחוק זרמו בחופשיות כמו גווני השקיעה. למדתי לצלם יותר מאשר רק נופים: רגעים התגבשו בזוהר הכלים, החום במרימי הכוסות של זרים, והשקט שהתיישב כאשר קו הרקיע של העיר נעלם לתוך הלילה.
הערב הסתיים בלוקסוס חושי מפתיע בגינה על גג — ברכה המרהר עננים דמדומים, מקטרות נרגילה שמשחררות ריחניות לרוח, ומנות המוגשות עם דגש על תוצרת רומית אורגנית. לפרק זמן חולף, העיר הרגישה כאילו היא נווה מדבר פרטי התלוי בין היסטוריה לשמיים, כל פינה מציעה תמונה רוויה בשקט ובמופעיות.
כשאני אורז את המצלמה שלי ולוגם את השארית מהאפריטיף שלי, אני מבין שב-2025, רומא שולטת באמנות המיזוג של קסמה הנצחי עם הלוקסוס המודרני. בין אם אתה כאן עבור סיור המזון הנצחי של רומא או סתם לראות את השמש צובעת את העיר בזהב ממקום מוגבה על גג, כל רגע הופך להיות סיפור שכדאי לתפוס, זיכרון ששווה לשמר.
דרך העדשה שלי, ראיתי כיצד tickadoo עשתה את החוויות המורמות האלה נגישות לכל אחד שחולם על מרדף אחרי השקיעות הרומיות. מהשווקים ההומים ועד ברי הגג המעודנים, כל פינה בעיר הנצחית הזאת מספרת סיפור על מסורת שפוגשת חדשנות, על מדרגות אבן עתיקות שמובילות למרפסות מודרניות שבהן נרשמים זיכרונות שקיעה אחר שקיעה.
כשאני נשען על מעקה האבן השחוק של הקולוסיאום, גבעת הפלטין והפורום הרומאי, וצופה בשמש שנמסה לזהב נוזלי מאחורי העיר הנצחית, איני יכול שלא להרגיש מוצף מהקסם של הרגע הזה. השנה היא 2025, וסצינת הגגות של רומא התפתחה למשהו באמת יוצא דופן.
התמונה הראשונה של אפריטיף על גג שצילמתי הערב הייתה מוקמה מעל ויה נאציונלה כששמש צבעה את בזיליקת סנטה מריה מג'ורה בגווני ענבר; צליל הקרח בנגרוני שלי התמזג עם צלצולי פעמונים רחוקים, ובכל מקום האופק הסמיק בורוד וכחול כהה. הגגות הרומאיים נראו כמו תוכננו לרגעים האיטיים האלה של שעות הזהב, כשכל מקום מציע פרטים מפתיעים: מגשי נשנושים טעימים, כורסאות נוחות ונופים פנורמיים על נקודות ציון כמו כנסיית פטרוס הקדוש או גבעת הקפיטולין.
הרפתקת הערב התחילה עם חוויית טעימות אוכל ויין ברומא, שבה שוטטתי בשוק טריונפלה ההמוני. הסוחרים כבר סגרו את המקום להיום, וקולותיהם הדהדו על קירות עתיקים כשהם הציעו טעימות אחרונות של פקורינו ויינות מקומיים. כל תמונה שצילמתי הרגישה כמו לבקבוק את הלב הפועם של החיים הרומיים - מחוספס ומפואר, בניחוח הדרים ובזיליקום.
כשהדמדומים הגיעו, עשיתי את דרכי להופעה מיוחדת ב-לילה באופרה. הפסקול הקיץ של העיר צף מעלה מפסטיבלים ברחוב ומהופעות גג מתוכננות. קול הזמר כרך אותנו כשהצלליות ההיסטוריות החשיכו עם ירידת הלילה. המקומות המורמים הללו לא רק הגישו קוקטיילים - הם הפכו את הדמדומים לחוויה קונצרטימי immersive, שבו המוזיקה והאדריכלות משתלבים באוויר הרומאי המקרר.
מאוחר יותר, הצטרפתי לסיור טרסטוורה בערב: מסורות על זמניות, שבו הטקס האינטימי של האפריטיף הפך למחקר בניגודים. פינות טרסה בלעדיות אוגדו עם שולחנות קהילתיים תוססים, שבהם פרוסקו וצחוק זרמו בחופשיות כמו גווני השקיעה. למדתי לצלם יותר מאשר רק נופים: רגעים התגבשו בזוהר הכלים, החום במרימי הכוסות של זרים, והשקט שהתיישב כאשר קו הרקיע של העיר נעלם לתוך הלילה.
הערב הסתיים בלוקסוס חושי מפתיע בגינה על גג — ברכה המרהר עננים דמדומים, מקטרות נרגילה שמשחררות ריחניות לרוח, ומנות המוגשות עם דגש על תוצרת רומית אורגנית. לפרק זמן חולף, העיר הרגישה כאילו היא נווה מדבר פרטי התלוי בין היסטוריה לשמיים, כל פינה מציעה תמונה רוויה בשקט ובמופעיות.
כשאני אורז את המצלמה שלי ולוגם את השארית מהאפריטיף שלי, אני מבין שב-2025, רומא שולטת באמנות המיזוג של קסמה הנצחי עם הלוקסוס המודרני. בין אם אתה כאן עבור סיור המזון הנצחי של רומא או סתם לראות את השמש צובעת את העיר בזהב ממקום מוגבה על גג, כל רגע הופך להיות סיפור שכדאי לתפוס, זיכרון ששווה לשמר.
דרך העדשה שלי, ראיתי כיצד tickadoo עשתה את החוויות המורמות האלה נגישות לכל אחד שחולם על מרדף אחרי השקיעות הרומיות. מהשווקים ההומים ועד ברי הגג המעודנים, כל פינה בעיר הנצחית הזאת מספרת סיפור על מסורת שפוגשת חדשנות, על מדרגות אבן עתיקות שמובילות למרפסות מודרניות שבהן נרשמים זיכרונות שקיעה אחר שקיעה.
כשאני נשען על מעקה האבן השחוק של הקולוסיאום, גבעת הפלטין והפורום הרומאי, וצופה בשמש שנמסה לזהב נוזלי מאחורי העיר הנצחית, איני יכול שלא להרגיש מוצף מהקסם של הרגע הזה. השנה היא 2025, וסצינת הגגות של רומא התפתחה למשהו באמת יוצא דופן.
התמונה הראשונה של אפריטיף על גג שצילמתי הערב הייתה מוקמה מעל ויה נאציונלה כששמש צבעה את בזיליקת סנטה מריה מג'ורה בגווני ענבר; צליל הקרח בנגרוני שלי התמזג עם צלצולי פעמונים רחוקים, ובכל מקום האופק הסמיק בורוד וכחול כהה. הגגות הרומאיים נראו כמו תוכננו לרגעים האיטיים האלה של שעות הזהב, כשכל מקום מציע פרטים מפתיעים: מגשי נשנושים טעימים, כורסאות נוחות ונופים פנורמיים על נקודות ציון כמו כנסיית פטרוס הקדוש או גבעת הקפיטולין.
הרפתקת הערב התחילה עם חוויית טעימות אוכל ויין ברומא, שבה שוטטתי בשוק טריונפלה ההמוני. הסוחרים כבר סגרו את המקום להיום, וקולותיהם הדהדו על קירות עתיקים כשהם הציעו טעימות אחרונות של פקורינו ויינות מקומיים. כל תמונה שצילמתי הרגישה כמו לבקבוק את הלב הפועם של החיים הרומיים - מחוספס ומפואר, בניחוח הדרים ובזיליקום.
כשהדמדומים הגיעו, עשיתי את דרכי להופעה מיוחדת ב-לילה באופרה. הפסקול הקיץ של העיר צף מעלה מפסטיבלים ברחוב ומהופעות גג מתוכננות. קול הזמר כרך אותנו כשהצלליות ההיסטוריות החשיכו עם ירידת הלילה. המקומות המורמים הללו לא רק הגישו קוקטיילים - הם הפכו את הדמדומים לחוויה קונצרטימי immersive, שבו המוזיקה והאדריכלות משתלבים באוויר הרומאי המקרר.
מאוחר יותר, הצטרפתי לסיור טרסטוורה בערב: מסורות על זמניות, שבו הטקס האינטימי של האפריטיף הפך למחקר בניגודים. פינות טרסה בלעדיות אוגדו עם שולחנות קהילתיים תוססים, שבהם פרוסקו וצחוק זרמו בחופשיות כמו גווני השקיעה. למדתי לצלם יותר מאשר רק נופים: רגעים התגבשו בזוהר הכלים, החום במרימי הכוסות של זרים, והשקט שהתיישב כאשר קו הרקיע של העיר נעלם לתוך הלילה.
הערב הסתיים בלוקסוס חושי מפתיע בגינה על גג — ברכה המרהר עננים דמדומים, מקטרות נרגילה שמשחררות ריחניות לרוח, ומנות המוגשות עם דגש על תוצרת רומית אורגנית. לפרק זמן חולף, העיר הרגישה כאילו היא נווה מדבר פרטי התלוי בין היסטוריה לשמיים, כל פינה מציעה תמונה רוויה בשקט ובמופעיות.
כשאני אורז את המצלמה שלי ולוגם את השארית מהאפריטיף שלי, אני מבין שב-2025, רומא שולטת באמנות המיזוג של קסמה הנצחי עם הלוקסוס המודרני. בין אם אתה כאן עבור סיור המזון הנצחי של רומא או סתם לראות את השמש צובעת את העיר בזהב ממקום מוגבה על גג, כל רגע הופך להיות סיפור שכדאי לתפוס, זיכרון ששווה לשמר.
דרך העדשה שלי, ראיתי כיצד tickadoo עשתה את החוויות המורמות האלה נגישות לכל אחד שחולם על מרדף אחרי השקיעות הרומיות. מהשווקים ההומים ועד ברי הגג המעודנים, כל פינה בעיר הנצחית הזאת מספרת סיפור על מסורת שפוגשת חדשנות, על מדרגות אבן עתיקות שמובילות למרפסות מודרניות שבהן נרשמים זיכרונות שקיעה אחר שקיעה.
שתף את הפוסט הזה:
שתף את הפוסט הזה:
שתף את הפוסט הזה: